מאת: שחר זלצמן

התבקשתי ע”י מגזין האינדינגב לכתוב על עצמי ועל הלייבל. הצעתי אולי שזה יהיה בפורמט של ראיון, אבל מפאת חוסר תקציב וזמן, הופלה עליי המשימה לכתוב את זה לבד.
אבל הם כן שלחו לי כמה נקודות שרצו שאגע בהם, אז הפכתי את זה לכותרות:

מי אני?

אני מישהו שמאוד אוהב מוזיקה. מגיל צעיר אהבתי לשמוע כל מני סוגים של מוזיקה שהגיעו מכל מני מקומות. בהתחלה מהבית וההורים, ואז מהדיסקים והאינטרנט ולבסוף מ”קול הקמפוס“, שהיה הבית-ספר האמיתי למוזיקה, בו גם הפכתי להיות שדרן ומפיק שידורים, לצד האנשים הכי טובים ומיוחדים שאיתם יצא לי לעבוד.

רוב המוזיקה ששמעתי הייתה באנגלית ובעיקרה מארה”ב ואנגליה. כמעט ולא שמעתי מוזיקה בעברית, עד ששמעתי את “ארמון”, שלגמרי שינו לי את כל הגישה והדעה לגביה. לפניהם לא ידעתי שאלבום בעברית יכול לחדור לי ככה ללב והייתי די אדיש לכל מה שהיה “בעברית ומהשנים האחרונות”. אם הייתי שומע אמנים ישראלים הייתי מעדיף שישרו באנגלית – אבל אצל ארמון הצלחתי לשמוע משהו אחר. מפגש חד-פעמי בין ישן וחדש שיוצר משהו חדש ואחר. זה היה נשמע לי כמו הדבר הכי נקי, אמיתי תמים ויפה וידעתי שאני חייב להיות מעורב בזה איכשהו.
לקח זמן, עד שאירחתי אותם בתוכנית הרדיו שלי, ונוצר הקליק, ככה שהתגלגלתי לנהל אותם. מבחינתי זה היה מדהים, כי כל פעם ששמעתי את האלבום, היה בי דחף להיות מעורב בזה איכשהו – ולא ידעתי בדיוק איך.

הקמת הלייבל

עוד בימי הרדיו של קול הקמפוס, השתעשעתי ברעיון של “להקים לייבל”, כזה שירכז מוזיקה טובה שאני אוהב, אבל לא באמת עשיתי עם זה משהו. בנתיים התחלתי לנהל את ארמון וגם את Tigris, בה חברים אמיר שדות ורועי חרמון מ”ארמון”, והם סיפרו לי שהם התחילו לנגן עם תומר ישעיהו אחרי הפירוק של Isaiah – עוד להקה שאהבתי מאוד והייתי שומע הרבה. רועי סיפר לי שגם לתומר יש רעיונות להקים לייבל והציע שנפגש שלושתנו. מהר מאוד כבר התחלתי לנהל גם את תומר ישעיהו – ומשם התחיל כל העניין.

להקת ארמון

מה אפשר למצוא בלייבל?

עד כה בשנה וחצי האחרונות יצאו ב”אווזה” חמישה רליסים: תומר ישעיהו, רועי חרמון, בן גולן וטל תמרי. בהמשך השנה עוד אלבום חדש של טל תמרי יצא וגם אלבום בעברית של יוגב גלוסמן שעד כה הקליט מוזיקה באנגלית בתור – iogi.כמובן שיש עוד עניינים בקנה שאי אפשר לדבר עליהם עדיין.

מה המטרה?

לדעתי המטרה העיקרית היא קודם כל לחשוף את המוזיקה לכמה שיותר אוזניים. היום בין כל הרעש ומבול הרליסים האינטרנטי והפיזי קל מאוד לפספס אלבומים מעולים. אני מרגיש היום שהמאזין הולך ונעשה פחות ופחות אקטיבי ומסתמך מדי על המלצות של ספוטייפי, או בלוג כזה או אחר.
אבל אני מכיר גם את המאזינים שעוקבים אחרי לייבלים כי הם אוהבים את הטעם האומנותי שלהם ומגלים דרכם לא מעט מוזיקה. דבר כזה נראה לי יכול לעבוד גם פה.  מקום שירכז אלבומים יפים של אמנים עצמאיים, מקום שיוכל לחשוף את המאזין לעוד אמנים חדשים שהוא לא מכיר בעקבות זה שהוא אוהב דברים מסוימים שהוא כבר מכיר. בכלל אני מגלה שיש לא מעט לייבלים שצמחו כאן בשנים האחרונות וזה כיף לראות איך סביב כל אחד כזה, מתקבצת קהילה קטנה שבודקת, מתעדכנת ובעצם מתייחסת לדבר הזה כאילו הוא להקה בפני עצמה.

אמנים שהייתי ממליץ לשים לב אליהם באינדינגב שלא נמצאים בלייבל אווזה:

אז כמה הופעות שלדעתי אסור לפספס:
סילבי ז’אן – הרכב הנאו פסיכדליה של בן אבגיא, שבשני האלבומים האחרונים שלהם לקחו כיוון מעניין מאוד. אני מאוד נהנה לראות אותם בהופעות, הם לא מופיעים הרבה לכן כדאי ללכת ולראות. אגב האלבום החדש שלהם שייצא בקרוב הוא אחד האלבומים היפים ששמעתי לאחרונה.
טוניק קולניק – הזיות ופסיכדליה עקומה, תיאטרלית במיוחד, בהנהגתו של אופיר בן שמעון, חוויה לכל המשפחה.
The Turbans – טריו רוקנרול ירושלמי מוכשר במיוחד. שמעתי את כל מה שהוציאו עד כה ואיכשהו תמיד פספסתי הופעה שלהם אז אני מחכה לתפוס אותם בפסטיבל הקרוב. שמעתי על ההופעות שלהם רק דברים טובים.
Meuban – וייבים של פינק פלויד במדבר. ראיתי אותם בהשקה של האלבום הבכורה שלהם והיה פשוט מדהים. ממליץ בחום לצלול איתם.

וכמובן לא לשכוח
 – ההופעות של “ארמון“, Tigris, תומר ישעיהו ו-iogi שמתקיימות כולן גם הן השנה בפסטיבל!

שחר זלצמן

Write a Reply or Comment