אלרן ונגה תופסים על מקום המחצלת בסככה. דיברתי מקודם עם אלרן במתחם האמנים וסיכמנו לדבר אחרי זה, ומי היה מאמין – הוא אשכרה בא, והביא חברה. אני הייתי באטרף על פוסטים ועריכה, אז קצת ייבשתי ואני מצטרף כרגע שעה מאוחר יותר. זה זמן נהדר לומר סליחה. סליחה אלרן ונגה, תודה שחיכיתם
כולנו בעצלתיים. נם טודום! (כך במקור, י.מ.י.) על הבמה וממש מפתיעים.
"מלא זמן לא שמעתי ביטבוקס", אלרן פולט. נגה חצי רדומה. חברי הבלוג פעלתניים.
היא מקיצה לפתע, מחניקה, מבקשת מים. חיפוש קל ונמצא הבקבוק הגואל.
הם מחליפים דברים אבל קשה לשמוע על רקע המוזיקה.
"הצלחת לישון?", היא שואלת. "כן, בין היתר. כשהתעוררתי ירד גשם ולא סגרתי את האוהל".
"אני ממש אוהבת לישון בחוץ, מתחת לכוכבים". נגה מקשתת את גבה, ואז מעבירה את רגלייה אל מעבר לראשה בהאלאסאנה.
נם אומרים תודה תודה תודה. אלרן מפטיר "בכיף!" מחוייך.
שניהם מסכימים שטרי ועוזי היה בן זונה. פעם ראשונה שנגה רואה את עוזי. אלרן אומר שהיה רק באמצע.
נגה מתמתחת על הבטן. הוא גם נדלק על איזבו, 2013 ואבי עדאקי, אפילו שהוא מנגן איתו, מגניב מבט מעבר לבס פה ושם.
"איך לא באת לאבי"?"
-"הייתי בדיכאון אחרי ההופעה הראשונה".
"זה בול מה שהיית צריכה".
יש אינטרלוד מוזיקלי. נגה קמה בסקרנות ויושבת אחרי זמן קצר.
נגה רוצה ללכת לאכול. אלרן ממליץ על תפוח אדמה. היא טוענת שזה לא מזין. הם שרים ג'ינגל ישן שאני לא מכיר.
בגלל שהיא טבעונית, היא מרגישה מה טוב ומה לא. אגוזים, נגיד, לא. תפוח אדמה זה טעים אבל לא מספיק, זה כמו לאכול סוכר.
אלרן מוציא כמה שקדים מהתיק. אחרי זה מצטרפת שקית עם בוטנים ושאר פיצוחיה.
מדברים על הדרך חזרה. מי ינהג? אולי הפאנקיסטים שמצטרפים.
חצי שעה לתוך הסט, היא תוהה אם זו עדיין אותה להקה. "כן, קורה".
"בעוד שלוש וחצי שעות אני הולך לפרק לך ת'תחת בעזרת הגרוב".
- "כל הלהקה נמצאת?"
אלרן משיב לשלילה. חצי בערך בדרך, ניסיתי לרשום פירוט אבל לא הספקתי. יש הרבה שמות.
דניאל ניגש להתייעץ על דבר מה, שואל אם אני עושה עבודה טובה. אלרן אומר שכן, לא מרגישים אותי בכלל.
גם עדאקי סיים לכתוב את הפוסט המסורתי שלו, משתשעשע שאני כותב כל מילה ומילה.
חוזרים לאוכל. "הפלאפל פה טוב?", "כן, אכלתי אתמול, היה סבבה".
ריף חצוצרה של טודום מזכיר לי קטע מ"קיל ביל". אולי בעצם זה מחול הדבורה? מנסה לזמזם להם את ההוא מ"אפוקליפסה עכשיו". לא הולך לי. אלרן מוציא אייפון לבדוק.
יוטיוב. תזמורת כלי הנשיפה של באר שבע ע"י נסים אלשיך, קונצרט בעין גדי דצמבר 2008, סולנית דורית גלבן.
"אנחנו הצפייה ה-1137, וזה קיבל 100% פידבק!"
נגה טוענת שהיא יכולה לנגן אותו בגיטרה. אלרן אומר שאין מצב, זה קטע מהיר מדי. עוצרים על הסגמנט המדובר, כנראה שהמתח שבו בלבל אותי.
האסימון נופל. ב"אפוקליפסה" זה Flight of The Valkyries. "אה, אוקיי. כן."
אלרן מאזין לקטע. "כל זה קצת מכניס אותי לפאניקה, לא מתאים לאינדינגב… איזה סיום מלחיץ."
נגה קמה להשקיף. אלרן משאיר את שקית התופינים לאנשי הבלוג.
הוא מזכיר את המופע החדש של פאנקנשטיין, משהו מאוד תיאטרלי שיושק בבארבי ב-18.11, וטעימה ממנו תנתן כאן באקט הסיום.
"מה, הולכים לבירה?"
כן. מסכימים אחרי זה שאלרן יבוא ויעבור על מה שכתבתי. נגה שמה כפכפים.

רוב הדברים נכתבו משמיעה באוזן ערלה, התנצלות כפולה ומכופלת אם הדברים יצאו מהקשרם.
אלרן ונגה אתם מקסימים!
–
יותם מיכאל יוגב. קיבעון אנאלי זה למגניבים באמת.

השבוע הוחלף, בתפילות שחרית, מנחה וערבית, האמירה "מוריד הטל", שאומרים בקיץ ל"משיב הרוח ומוריד הגשם"שאומרים בחורף. זה מסכם כל כך טוב את מה שקורה בפסטיבל הלא יאומן הזה ! ! !
הגשמיות,החומריות, הכסף והציניות יורדים והרוח… אך הרוח… נושבת ומשיבה בך טוב, הרבה טוב וכמה זה משובח ! אני מרגיש בבית, עם משפחה נהדרת, עם אחים ואורחים מדהימים ומודה ומודה ומודה ! ! !
תודה. תודה. תודה. אינדינגב חמש ! חמסה. חמסה. חמסה. לא היה כמוהו וכן ירבו כמותו וממנו! א מ ן ! ! !
באמת ובתמים.

אבי עדאקי

מבחינתי, התגלית המשמעותית של הפסטיבל התרחשה בסביבות השעה 14:00 ביום שבת, בבמת הקוף. ההופעה הייתה של להקת Cannons (לשעבר Cannons of Pedro). הלהקה מתקשרת בבירור עם בריט פופ כמו הSmiths- וה-Libertines וגם עם מוזיקה עדכנית יותר תוצרת הממלכה – להקת Vessels ו-Girls. בנוסף, הם ודאי מושפעים מסנסציית המת' רוק הבריטית – Foals. הנאמר לעיל יכול היה להתייחס גם לאומללה, אבל לקנונס יש סטייל משלהם. עולמות מוזיקליים שלמים מפרידים בין השניים. היכן שאומללה דובקים במחשבים, דאנס וסרקסטיות היפסטרית (והכל במובן החיובי) – קנונס שרים בלדות מלנכוליות שנשמעות כאילו נולדו ברחובות ליברפול הגשומה.

ההופעה שלהם סובבה לא מעט עיניים והרטיטה לא מעט ידיים ורגליים. אני מקווה ומשוכנע שעוד נמשיך לעקוב אחרי הלהקה המעניינת הזו.

–

דניאל זוז, יור מן אין דה פילד

רומן אמפייר, שרק לפני כשעה קלה ירדו מבמת הקוף, נתנו את הופעה אדירה, אולי הטובה ביותר של הפסטיבל הנוכחי.
כשאתה שומע אותם בדיסק, אתה חושב שהם אחלה. כשאתה רואה אותם לייב, אתה מבין שהם הרבה מעבר לכך. רק כשההרכב ישוב מולך, בשורת כסאות שמזכירה ראיון קבלה ללימודי מחול, על שלושת הגיטרות, שני מערכות התופים וגיטרת הבס – הסאונד הייחודי שלהם מגיע לביטוי ראוי.

מה ההופעה הכי טובה שראיתם בפסטיבל לדורותיו?

נדב: "אינגה דינגו, לפני שנתיים. בפסטיבל הנוכחי, הייתה הופעה מדהימה של לירון משולם עם נועם הלפר שרק 20 אנשים זכו לראות אותה".

מה ההשפעות המוזיקליות שלכם? עומר ציין את ארקייד פייר וביירות, אני חשבתי על ביירות.

נדב: "שניכם צודקים. (לאון פלדמן מתערב ומוסיף: הדודאים וסופיאן סטיבנס. נדב מהנהן בהסכמה, בעיקר ביחס לדודאים). ההשפעות של כל אחד מאיתנו מעט שונות, נראה לי שזה דבר אופייני ללהקות פריק-פולק. אם יש אמן אחד שהוא הנקודת מפגש שלנו, שכולנו מושפעים ממנו – זה טום ווייטס".

אנחנו יודעים שזו שאלה קצת מעצבנת, אבל כמה שהיא שחוקה, היא עדיין מעניינת. למה אתם שרים באנגלית?

נדב: "הרוסית שלנו לא משהו".

והעברית?

נדב: "העברית להקה טובה".

צביקה: "אנחנו שרים באנגלית מאותה סיבה שג'קסון פולוק השפריץ צבע".

–
עומר טורק ודניאל זוז (האיש שלכם בשטח)